גיפטקארד אחד שסימן לי את הצפון

במחצית הראשונה של 2023 יצאתי מחופשת לידה, ישר לתוך שוק שהפך מגן עדן למחפשים לכאוס מוחלט. ואף אחד עוד לא הבין את זה.

במשך חודשים הייתי בעשרות תהליכים. משימות בית שלקחו לי שבוע שלם, ושבועות מסוימים עם 4 תהליכים במקביל.

הגעתי בהרבה מקומות לשלבים סופיים. ה-VP כבר אמר לי ״ברוכה הבאה״. ראש הצוות אמר ״בואי בשבוע הבא, אנחנו צריכים אותך דחוף״. הראו לי איך להשתמש במכונת הקפה המתוחכמת ואיפה אשב עם הצוות.

ואז? דממה. עוד מקום שעשה לי גוסטינג. גוסטינג שגורם לרווק תל אביבי להיראות כמו בחור עם כוונות רציניות.

הכי מרתיח

לגלות שבהרבה מקומות אלה היו משרות פיקטיביות. חברות שלא גייסו אף אחד, אלא השתמשו ברעיונות שלי כדי לפתור בעיות קשות שהצוות שלהן נתקע עליהן. (היום אני עושה את זה בתשלום, כיועצת דאטה סיינס. דברו איתי אם נתקעתם.)

הייתי מתוסכלת ברמות שקשה לתאר. אבל אז, בתוך כל הטירוף הזה, חברה אחת עשתה משהו אחר.

גיפטקארד של 150 שקלים

סיימתי עוד תהליך ארוך, ושוב לא התקבלתי (זה תמיד בין השניים האחרונים, נכון?). אבל במקום להיעלם, הם שלחו לי גיפטקארד. 150 שקלים.

כלום בשבילם. עולם ומלואו בשבילי. הם כתבו: ״תודה שהשקעת. את מועמדת מצוינת ונשמח לשמור על קשר״.

בסוף אפילו לא השתמשתי בו. כל יום הסתכלתי עליו כמו על שביב של תקווה. הוכחה שיש מקומות עבודה אנושיים שבאמת אכפת להם מהמועמדים שלהם, ושם אני רוצה לעבוד יום אחד. הם אשכרה סימנו לי את הצפון בתוך הסערה.

לאחרונה ראיתי פוסט על מועמד שקיבל בדיוק יחס כזה, וזה הרגיש לי משהו ששווה לשתף. שיהיה לכם צפון לשאוף אליו. שתהיה תקווה. ושתדעו: זה לא אתם.

מה הדבר הכי אנושי שחברה עשתה עבורכם בתהליך גיוס?